מיסוי ערך מוסף (subtraction method) - מיסוי ההכנסות בהפחתת מחיר חומרי הגלם והתשומות ששימשו בייצור. העסק מדווח ומשלם מס על הערך המוסף בלבד.
החזר מס תשומות (credit method) - מיסוי ההכנסות במלואן, כאשר ניתן זיכוי בגין מע"מ על תשומות ששולמו על ידי עסקים אחרים בשלבי הייצור הקודמים. העסק מחויב במס על מלוא הכנסותיו ורשאי לנכות מסכום זה מע"מ ששולם בשלבי ייצור קודמים.
מע"מ פיננסי – מיסוי על השכר ששולם על ידי העסק ועל תזרים יציאת ההון נטו שלו. תזרים יציאת הון נטו מוגדר כהכנסות הוניות בניכוי תשלומים הוניים כ(דיבידנד) וריבית. תשלומי השכר ותזרים יציאת הון נטו, שקולים להכנסות העסק ממכירות בניכוי תשומות ששימשו לייצור, כך שתקבולי המס זהים בכל אחת מדרכי הגבייה. הדרך המקובלת ביותר לגביית המע"מ היא בהטלת המס על כלל המכירות בכל שלב בייצור, ומתן אפשרות לנכות מע"מ על תשומות בתהליך הייצור (החזר מס תשומות). למטרת הדרישה של הזיכוי, העסק נדרש להוכיח כי אכן שולם המע"מ על ידי ספק התשומה ומקובל לעשות זאת באמצעות חשבוניות מס. טכניקה זו מקילה על אכיפת המס מאחר שלעסקים קיים תמריץ להבטיח כי מס הערך המוסף אשר הספק טוען ששולם, אכן שולם. מצד שני, טכניקה זו פוגעת בספקים שכן עם הוצאת החשבונית ללקוח, הספק מחויב במע"מ כלפי המדינה, ואלו הלקוח מזוכה במע"מ כלפי המדינה. כל זאת עוד לפני שבוצע תשלום כלשהו בפועל. דבר זה מהווה למעשה הלוואה של הספק ללקוח בסכום השווה לערך המע"מ בחשבונית. על מנת למנוע בעיה זו, ישנם מקומות בעולם בהם כאשר ספק מוציא חשבונית ללקוח שגם הוא נחשב עוסק מורשה לעניין מע"מ, הוא יכול לוותר על החיוב במע"מ. טכניקה זו מותרת במדינות החברות באיחוד האירופי כל עוד מדובר בלקוח היושב במדינה אחרת מזו של הספק. בישראל הדבר אסור, דבר המהווה פגיעה בספקים, בעיקר בענפים בעלי מוסר תשלומים המבוסס על אשראי. מע"מ יכול להיות מוחל על בסיס "יעד" (destination) או מקור (origin). מע"מ על בסיס יעד, ימסה צריכה על פי המקום בו היא נצרכת,(יצוא)לא יכנס לבסיס המס בעוד שעל (יבוא) יוטל מע"מ. מס זה, למרות שמו, הוא מס על הצריכה ולא על הערך המוסף. מע"מ על בסיס מקור יחיל מע"מ על יצוא ויפטור ממע"מ יבוא. מס זה הוא אכן מס על הערך המוסף. מע"מ המוחל בשיעור אחיד על הצריכה הוא מס בעל מאפיינים (מס רגרסיבי|רגרסיביים). שיעור הצריכה מההכנסה הולך ופוחת ככל שרמת ההכנסה עולה, כך שביחס להכנסה, שעור המע"מ המשולם גבוה יותר ככל שהכנסתו של משק הבית נמוכה יותר.
בכדי להקטין רגרסיביות זו, ישנן מערכות מיסוי שבהן שעור המע"מ אינו אחיד. המע"מ על מוצרי צריכה בסיסיים ומוצרים שבהגדרתם נצרכים על ידי אוכלוסיות חלשות, נמוך יותר ולעתים אף ניתן פטור ממע"מ. מנגד שיעורי מס לא אחידים מביאים לעלייה בעלויות המינהל של מערכת המס ולעיוותים בסיווגי המוצרים.
במדינות שהינן קונפדרציות, כגון (קנדה), תיתכן הטלת מע"מ כפולה. גם של השלטון הפדראלי, וגם של הפרובינציה עצמה. במדינות מסוג זה מקובל באזור הגבולות בין הפרובינציות, לבצע קניות בפרובינציה השכנה, ובכך לחסוך חלק מתשלומי המע"מ. בישראל, בדומה למדינות אירופה, החוק מחייב שכל מחיר אשר מוצג לצרכן בנקודת המכירה או בכל פרסום כלשהו, יכלול את כל התשלומים והמיסים, ובכללם גם את המע"מ, כך שהמחיר המוצג לצרכן הינו מחיר סופי. בקנדה המחירים המוצגים לצרכן אינם כוללים מע"מ: המע"מ מוסף בקופה בעת התשלום. הסיבה לכך היא חישוב המע"מ השונה ממקום למקום באותה מדינה. באופן מעשי, הדבר מפריע מאוד ומבלבל את הצרכנים, אשר צריכים לבצע חישובים שונים בעת הקניה על מנת להגיע למחיר הסופי. כאשר מתבצעת מכירה לעסקים, מותר להציע הצעות מחיר שאינן כוללות מע"מ. ההגיון שבכך הוא שעסקים ממילא מזדכים על המע"מ ולכן המחיר האמיתי שהם משלמים הוא המחיר ללא מע"מ |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לייבסיטי - בניית אתרים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
