דף הבית >> פסקי דין והחלטות >> פסקי דין - הפרת הפרטיות >> פסק דין הסרת מצלמות בבית משותף







בבית משפט השלום                                                                               ת.א. 31808-06-16
בתל אביב- יפו                                                                           בפני כב' השופטת לימור ביבי
 
המבקשים:                               1. חיים שמאי
                                                2. נילי שמאי
                                                3. פרידה שמאי
                                                4. מיכל שמאי
                                                5. שרון שמאי
                                                כולם ע"י ב"כ עוה"ד ציון בהלול ו\או טלי איתן
                                                מרח' מנחם בגין 3, רמת גן
                                                טל': 03-5445545; פקס: 077-3182699
 
                                                -נגד-
 
המשיבים:                                1. מילנה לוי
                                                2. אדמונד לוי    
                                                ע"י ב"כ עוה"ד רון טלמור
                                                מרח' אוסישקין 64 תל אביב
                                                ת.ד. 6742 מיקוד 61066
                                                טלפקס: 03-6044551
 
בקשה למתן צווים זמניים
בית המשפט הנכבד מתבקש לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו על פי סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 ולפי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") ולהוציא תחת ידו צווי עשה זמניים עד להכרעה בתיק העיקרי שבכותרת כדלקמן:
  1. צו שיחייב את המשיבים 1 ו-2, או מי מטעמם, להסיר 6 מצלמות מעקב בלתי חוקיות שהותקנו ע"י מי מהם בתוך\ על גבי הבניין שברחוב מנחם בגין 7 תל אביב, הידוע כגוש 7443 חלקה 5 (להלן: "הבניין"), והכל כפי שיפורט להלן.
  2. צו שיאסור על המשיבים 1 ו-2, או מי מטעמם, להתקין מצלמות נוספות ברחבי הבניין אשר משקיפות על שטחים משותפים בבניין.
  3. צו שיחייב את המשיבים לפנות לאלתר רהיטים וציוד שהמשיבים מאחסנים שלא כדין בקומת המרתף של הבניין, לרבות בפתח מקלט החירום המצוי במרתף הבניין;
  4. בגדר סמכותו על פי תקנה 366(א) לתקנות, לנוכח הנזק החמור שנגרם למבקשים בכל יום, בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן סעד ארעי, עד לדיון במעמד הצדדים.
  5. לבסוף, בית המשפט הנכבד מתבקש לחייב את המשיבים 1 ו-2 בהוצאות הליך זה, שכר טרחת עו"ד ושווה ערך מע"מ בגינו.
ואלה נימוקי הבקשה:
  1. רקע עובדתי בקליפת האגוז
  1. עסקינן בבית משותף, בן 3 קומות וקומת מרתף, הנמצא ברח' דרך מנחם בגין 7.
  2. שטחה של קומת המרתף הינו בגודל של כ- 318 מ"ר, מתוכו שטח של כ- 230 מ"ר מצוי בבעלותם הנפרדת של בעלי תתי חלקות 22,21,20,19,2. לפיכך יתרת השטח בקומת המרתף שגודלו 88 מ"ר הינו חלק מהרכוש המשותף של הבניין ובהתאם הינו בבעלותם המשותפת של כלל בעלי הדירות בבניין.
  3. המבקש 1, הינו בעל הזכויות בתתי חלקות מס' 27,28 והמבקשות 2-4 אשר הינן בת זוגו וילדותיו של המבקש 1 הינן בעלות הזכויות בתתי חלקות 15,17,25,26,27,28,29, בבניין.
  4. בשנת 2010 לערך רכשו המשיבים את תתי חלקות 6 ו- 21 המצויות בבניין:
5.1. תת חלקה מס' 6 הינה חנות בקומה הראשונה בבניין, אשר פונה אל הרחוב הראשי. חשוב לציין שהכניסה לחנות זו הינה מהרחוב ולא מלובי הבניין; תמונה מהרחוב הצופה אל חנותם של המשיבים מצ"ב ומסומן כנספח 1.
5.2. תת חלקה 21 הינו מחסן בקומת המרתף, ששטחו 125.50 מ"ר, כפי שעולה מפנקס הבתים המשותפים;
  1. החל ממועד רכישת החלקים בבעלותם, החלו המשיבים לבנות כאוות נפשם, לעשות מנהג בעלים בבניין ובחלקיו המוגדרים כרכוש משותף.
  2. ביום 15.06.16 הגישו המבקשים תביעה כנגד המשיבים מכוחה נתבקש בית המשפט הנכבד להורות לנתבעים להרוס בניה בשטח משותף אליו פלשו המשיבים, להורות להם להסיר מצלמות מעקב בבניין וכן לשלם למבקשים סך של 23,600 ₪ בגין נזקיהם.
  3. ביום 03.08.16 הגישו המשיבים כתב הגנה מטעמם.
  4. בקשה זו עניינה התנהלות חמורה ופוגענית מצד המשיבים בהתקינם לא פחות מ- 16 מצלמות מעקב ברחבי הבניין, רובם שלא כחוק וללא כל הסכמה מצד דיירי הבניין, וזאת למרות שהמשיבים מנהלים חנות שהינה בגודל של כ- 40 מ"ר בקומת הקרקע בלבד ומחזיקים בציוד במחסנים.
  5. יצויין כי רק בשטח לובי הכניסה של הבניין ומחוצה לו מוצבות כ- 4 מצלמות מעקב שהציבו המשיבים, חרף העובדה כי המשיבים כלל אינם נדרשים להיכנס ללובי הבניין בכדי להגיע לחנות שבבעלותם!!
צילומים של המצלמות המשקיפות אל רחבת הלובי והשטחים המשותפים בבניין מצ"ב ומסומן כנספח 2.
  1. מצלמות אלו מטרידות את המבקשים, את השוהים בבניין וכן, את שוכריהם של המבקשים המתגוררים בבניין. מצלמות אלו עוקבות ו\או מצלמות כל יוצא ובא אל הבניין, בכל עת, ומהוות מטרד ליחיד והן פגיעה בפרטיותם של כלל באי ו\או שוהי הבניין.
  2. סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות הינה, בין היתר, "(1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת"; וכן "(3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד".  
  3. אין חולק כי צילום של שוהי הבניין בתוך שטח הבניין מהווה "בילוש או התחקות אחרי אדם" באופן מטריד, פוגעני, ופולשני וכן אין חולק כי דין הצבת מצלמות וצילום בתוך שטח הבניין – שהינו שטח פרטי השייך לדיירי הבניין בלבד, כדין צילום אדם כשהוא ברשות היחיד.
  4. ויודגש; המשיבים הציבו מצלמות בכל שטח הבניין. כך למשל: ישנן מצלמות הממוקמות מעל ו\או באזור שטח הכניסה לבניין שהינו חלק משטח הבניין וכן בפנים הבניין במקומות שונים, בחדר המדרגות, ומסביב לבניין- אשר אלו מהוות מטרד ליחיד ופגיעה בפרטיות.
  5. יובהר כי עניין המצלמות שהציבו המשיבים ו\או מי מהם, כבר הובא לפתחו של בית המשפט השלום בתל אביב, בהליך ה"ט 45614-10-13 וביום 10.02.14 ניתן פסק דינו אשר קבע כי על הנתבעים במקרה זה: "להזיז את המצלמה הנמצאת מעל שער הכניסה לבית המשותף ולמקמה מעבר לכניסה ללובי כך שתשקיף על שער האחורי לחצר. בנוסף, תשנה את טווח המצלמה שמוקמת מעל שער הכניסה לחצר כך שטווח הצילום שלה, יוגבל רק לאזור הכניסה לחצר האחורית ולא יכלול את הכניסה ללובי הבניין".
העתק פסק הדין מצ"ב כנספח 3.
  1. ויודגש כי בתקופת מתן פסק הדין (בהסכמה) הציבו המשיבים ו\או מי מטעמם 2 מצלמות בלבד המשקיפות על הכניסה ללובי ואל השטח המשותף בבניין.
  2. בפועל, המשיבים הזיזו מצלמה אחת שהיתה מעל שער הכניסה לבניין לכניסה ללובי באופן שאינו משנה במאומה את טווח הצילום ועדיין מאפשר צילום והקלטה של כל יוצא ובא. בנוסף, המשיבים כלל לא שינו את טווח הצילום של המצלמה השנייה נשוא פסק הדין מיום 10.02.14, כפי שהורה להם בית המשפט. והכל בניגוד להצהרותיהם השקריות בדיון שהתקיים בבית המשפט השלום ת"א ביום 31.03.14 בפני כב' השופט רחמים כהן, שם טענו המשיבים כביכול כי הם קיימו את פסק הדין, שינו והזיזו את מיקום המצלמות ואת טווח הצילום.
העתק פרוטוקול מיום 31.03.14 מצ"ב כנספח 4.
  1. הנה כי כן, המשיבים לא מילאו אחר פסק הדין (המוסכם) ובעקבות כך המבקשים ו\או מי מהם נאלצו לפנות שוב לבית המשפט בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.
  2. חרף הוראות פסק הדין שניתן בהסכמתה המלאה של המשיבה 1, לפיהן על המשיבים להזיז את המצלמה שממוקמת בשטח הכניסה והלובי אל מעבר- מאחורי שטח הכניסה והלובי כך שתשקיף אך ורק על השער האחורי המוביל אל החצר האחורית שבבניין, המשיבים לא עשו כן ועד היום נותרו המצלמות משקיפות אל שטח הכניסה והלובי, תוך שהן מצלמות ומקליטות ללא הרף את יוצאי ובאי הבניין.
העתק צילום שתי המצלמות המצויות בכניסה לבניין, ביניהן המצלמה שמסומנת באות "א" אשר נדרשו המשיבים להזיזה בהתאם להוראות פסק הדין, מצ"ב ומסומן 5.
  1. חמור מכך, לא רק שהמשיבים לא פעלו לפי פסק הדין המפורש שניתן לגבי מצלמות אלו מתוך 8 שהיו מוצבות ברחבי הבניין דאז, אלא שמאז מתן פסק הדין, המשיבים, בעזות מצח שאין שני לה, הוסיפו והתקינו 8 מצלמות נוספות בבניין, וזאת בשטחים משותפים שכלל לא משקיפים לחנות שבבעלותם. בעשותם כך, מתנהלים המשיבים באופן פסול, בלתי חוקי ובאופן אשר פוגע ומזלזל בדיירי הבניין ושוהיו בניגוד לחוק.
  2. יובהר כי עניין המצלמות הנוספות שהותקנו בלובי הבניין,וטווח הצילום הרחב שלהן אל השטחים המשותפים בבניין, נודע למבקשים לפני חודש בלבד, עת מסר ב"כ המשיבים למבקש 1 דיסקט ובו צילומי וידאו שצילמו המשיבים. המבקש נחרד לגלות שהיקף הצילום והשטחים המצולמים ע"י המשיבים כה רחבים וכוללים את שטח הלובי, את מדרגות הבניין, שבילי כניסה, ומדרגות למרתף. לפיכך לא נותר לו אלא להזדעזע קשות מעומק הפגיעה בפרטיותו ובפרטיות יתר השוהים בבניין. 
  3. לא זו אף זאת, ובהמשך ישיר לטענת המבקשים בכתב תביעתם בהליך שבכותרת, יצויין כי המשיבים ממשיכים לאחסן ציוד ורהיטים רבים במרתף הבניין. בעשותם כך, הם למעשה מונעים מדיירי הבניין גישה חופשית למקלט הבניין המשמש את כלל דיירי הבניין בעיקר – אולם לא רק- בעתות חירום ומלחמה.
  4. המשיבים הוסיפו לאחסן ציוד רב בקומת המרתף של הבניין "באין מפריע", כמובן מבלי לקבל את הסכמתם של כלל בעלי הדירות בבניין, וכל זאת חרף פניותיהם של המבקשים אל המשיבים בעניין הנ"ל.
  5. למעשה המשיבים ו\או מי מהם אטמו לחלוטין את הגישה למרתף כולו ולמקלט ולחדר תא המעלית בפרט. המשיבים נוהגים מנהג בעלית עת הם מייחדים את המרתף לשימושם האישי והבלעדי, תוך שהם מעמידים את יתר דיירי הבניין בסכנה של ממש.
  6. בהקשר הנ"ל ראוי לציין שבעת מבצע "צוק איתן" בעלי הדירות ו\או מי מטעמם לא יכולים היו לעשות שימוש במקלט וזאת לנוכח השתלטות המשיבים על קומת המרתף והמקלט, ע"י בניית קיר אטום וסגירת המרתף כולו בדלת נעולה מסוג פלדלת וכן ע"י אחסון ציוד אשר מפריע ומונע כניסה לשטחים המשוטפים במרתף.  
תמונה של קומת המרתף, על כל הציוד הרב המצוי בו, מצ"ב ומסומן כנספח 6.
  1. אין בידי המשיבים כל זכות שהיא, לסגור לאטום ולמנוע שלא כדין מכלל דיירי הבניין את השימוש בחלקים השונים שבקומת המרתף, לרבות במקלט החירום ובתא המעלית.
  2. כן יצויין, כי בקומת המרתף מצויים חדרים נוספים המשמשים כחדר הסקה ו\או חדר שירות אשר צריכים לעמוד לרשות כלל בעלי הדירות בבניין אך גם שטח זה מצוי כעת תחת שימושם ואחזקתם הבלעדית של המשיבים והם עודם ממשיכים להוסיף לאחסן שם ציוד נוסף מעת לעת.
 
  1. המסגרת הנורמטיבית- השתלטות המשיבים על רכוש משותף בבניין שלא כדין וללא הסכמה  
 
  1. אין חולק כי המשיבים ממשיכים להשתלט, במופגן ובאופן גס על שטחים המוגדרים כ"רכוש משותף" כמשמעו בסעיף 52 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969:
"רכוש משותף - כל חלקי הבית המשותף, חוץ מן החלקים הרשומים כדירות ולרבות, הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות מקלטים וכן, מתקני הסקה או מים וכיוצא באלה, המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם, אפילו הם בתחומי דירה מסוימת".
  1. התנהלותם הפסולה והאסורה של המשיבים אף נוגדת בבירור את סעיף 14 א (א) לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א- 1951, הקובע כדלקמן:
"דיירי בית ובעל מפעל חייבים לפנות, כל אחד מתוך המקלט של הבית או המפעל, את כל המיטלטלין שבו – למעט המיטלטלין שלפי דיני ההתגוננות האזרחית חובה, או מותר, להחזיקם – לשמור על הנקיון בו ולהחזיקו במצב המאפשר את השימוש בו בכל עת כמחסה מפני התקפה."
 
  1. אין ספק שדרך התנהלותם של המשיבים במקרה שלפנינו, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק המקרקעין וכן עם תכליתו של חוק ההתגוננות האזרחית שצוטטה לעיל. כמו כן, אין חולק כי מעשיהם ומחדליהם של המשיבים עלולים אף להעמיד את דיירי הבניין ואת השוהים בו בסכנה של ממש, שכן, מדינתנו ידעה עתות מלחמה לא מעטות, ואין איש יודע מתי מלחמה תפקוד את אזורנו בעתיד, חו"ח.
 
  1. אשר על כן, ובשים לב לחומרת מעשיהם של המשיבים, יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבים בצו זמני, לפנות ולסלק כל איטום ו\או ציוד ו\או רהיט ו\או כל חפץ שהוצב בשטחי הרכוש המשותף בבניין, לרבות בחדרי מדרגות, השטח המשותף במרתף הבניין ובכלל זה, כל חפץ המונע גישה נוחה ו\או מפריע לצורך גישה למקלט החירום המצוי במרתף הבניין.   
 
  1. המסגרת הנורמטיבית- הפגיעה הקשה בזכויות המבקשים לפרטיות והטרדתם   
  1. מעללי המשיבים בכל הנוגע להצבת מצלמות באופן בלתי מרוסן וצילום כל באי הבניין ללא ידיעתם וללא הסכמתם, עומדים בסתירה מוחלטת להוראות חוק הגנת הפרטיות, כפי שצוטט לעיל ובסתירה גמורה לפסק הדין שניתן בהסכמה ביום 10.02.14 המצורף.
  2. המבקשים יטענו כי פעולות הנתבעים בצילום שביצעו מתוך כוונה לעקוב אחר מעשיהם של המבקשים ובעיקר המבקש 1, מהווה משום בילוש מטריד או שעלול להטריד, וככזה מהווה פגיעה בפרטיות. עוד יטענו המבקשים כי הצילומים שבוצעו ואף הוגשו לבית משפט נכבד זה מהווים משום צילום אדם ברשות היחיד.
  3. לעניין זה חשובים דבריו של השו' אהרון ברק בבג"ץ 6650/04, פלונית נ' ביה"ד הרבני האזורי בנתניה (פורסם בנבו, 14.05.06):
"לדיבור רשות היחיד משמעות שונה על פי הקשרה... אינו מצביע על "יחידה קניינית". הוא מצביע על יחידה אוטונומית..."הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם ולא של המקום...סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו."
  1. ת"א -02159607 יפת שלמה נ' ידיעות אחרונות (פורסם בנבו, 04.05.14):
 
"ואין נפקות האם בצילום יש משום להשפילו או לבזותו. מטרת הסעיף הינה הגנה מוחלטת על זכותו של האדם לפרטיות, באותם המקומות בהם מצפה הוא לקיומה של זו, כגון ביתו... הזכות לפרטיות היא זכותו של אדם ולא של המקום."
 
  1. כאן המקום להזכיר כי הזכות לפרטיות הוכרה כזכות חוקתית אשר קבלה עיגון בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מעמדה הרם והנעלה של הזכות לפרטיות כזכות חוקתית שאין פוגעים בה אלא לפי פסקת ההגבלה נדונה, לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון. ומכאן חשיבותו ונחיצותו של הסעד המבוקש.
ראה למשל בבג"ץ 6824/07 מנעא נ' רשות המיסים (פורסם בנבו, 20.12.10):
 
"הזכות לפרטיות היא מהחשובות שבזכויות האדם בישראל...הזכות לפרטיות זכתה להסדר סטטוטורי מיוחד הקבוע בחוק הגנת הפרטיות, ולהיבטים שונים שלה, ניתן- בשלב מאוחר יותר- מעמד של זכות חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו... בהתייחס לזכות החוקתית לפרטיות, ציין הנשיא ברק:
די אם נציין כי הזכות לפרטיות- כמו הזכות לכבוד האדם אליה היא קשורה בקשר הדוק- מבוססת על האוטונומיה של הפרט..באינטרס האישי של האדם בפיתוח האוטונומיה שלו, במנוחת נפשו, בזכותו להיות עם עצמו ובזכותו לכבוד ולחירות(...) הפרטיות נועדה לאפשר לפרט 'תחום מחייה' שבו הוא הקובע את דרכי התנהלותו.."
 
  1. הפגיעה במקרה שלפנינו היא כה עצומה ורחבה עד כי לא יהא זה צודק וראוי להמתין עד למתן פסק דין בהליך העיקרי שכן, צילום והקלטתם המבקשים ובאי הבניין באופן שאינו חוקי מתבצע ללא הרף במשך כל שעות היממה והפגיעה בפרטיותם מתמשכת ומתקיימת בכל עת ועת, גם כיום.
  2. אשר על כן, יתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיבים בצו עשה להסיר 6 מתוך 16 המצלמות שהוצבו על ידם ברחבי הבניין, וביתר פירוט:
38.1.        מצלמה המצויה מול הכניסה ללובי הבניין, אשר משקיפה ומתעדת כל יוצא ובא לבניין (מצלמה זו אמנם הוזזה ע"י המשיבים בעקבות פסק הדין מיום 10.02.14, אולם כאמור לעיל מיקומה של המצלמה וטווח הצילום שלה עודם משקיפים בבירור על השטחים המשותפים ופוגעים בזכויותיהם של שוהי הבניין לפרטיות);
38.2.        מצלמה המוצבת מעל שער החצר האחורית, אשר משקיפה אל שביל הכניסה לבניין ואל הלובי ומתעדת כל יוצא ובא לבניין;
38.3.        מצלמה המצויה בתוך לובי הבניין ליד המדרגות העולות לקומה שממעל, המשקיפה אל המדרגות (מצלמה המוסוות וצבועה בצבע שחור);
38.4.        מצלמה המצויה בתוך לובי הבניין ליד המדרגות שיורדות למרתף הבניין, ואשר מתעדת כל אדם המצוי בחדר המדרגות הנ"ל;
38.5.        מצלמה המצויה בירידה למרתף מעל הדלת בקיר שנבנה ע"י המשיבים באופן בלתי חוקי, המשקיפה אל כל נכנס ויוצא ממרתף הבניין;
38.6.        מצלמה המצויה במרתף הבניין מעל פתח כניסה שבנו המשיבים, אשר משקיפה אל כל יוצא ונכנס לקומת המרתף;
 
 
 
 
  1. התנאים למתן סעד זמני
  1. המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני קבועה בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כהאי לישנא:
"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1)    הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2)    אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."
 
  1. בית המשפט המברר רשאי ליתן את הסעד המבוקש אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תובענה. כמו כן על בית המשפט להביא בחשבון את מאזן הנוחות, קרי: הנזק שייגרם למבקשים אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיבים או לאדם אחר אם יינתן הסעד הזמני (רע"א 1896/12 מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' אולטרה שייפ מדיקל 1 13.3.2012 [פורסם בנבו]; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה אחת עשרה סיגא נבו 2013 בעמ' 911).
  2. בספרות המשפטית נדונה הדרך לדיון בבקשה לסעד זמני כדלקמן:
"די בכך שהוכח שהתביעה אינה טורדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן בעלי הדין". (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהד' 12, 2015 עמ' 863)
  1. בדונו בבקשה לסעד זמני, בית המשפט הנכבד אינו מחוייב לבחון ולדקדק בראיות ו\או לקבוע דבר בנוגע לזכויות סופיות, ודי בהצבעה על ראיות לכאוריות בדבר נזק שנגרם למבקשים. לעניין זה ראה ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4) 105:
"בדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעניין סופית. בשקלו את עניין הסעד הזמני מתחשב בית המשפט באיזון שבין האינטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע."
  1. במקרה שלפנינו, הזכות לכאורה של המבקשים נסמכת על הפרת החוק והדין. והנה, לא רק על הוראות חוק הגנת הפרטיות נסמכת בקשה זו, אלא גם על פסק הדין שניתן זה מכבר כנגד המשיבים בנוגע לאחת המצלמות נשוא בקשה זו. אולם, כאמור, המשיבים נוהגים בזלזול ולמעשה עד היום לא ביצעו את שהיה עליהם לבצע לפי פסיקת בית המשפט.
  2. באשר למאזן הנוחות, המבקשים יטענו שהוא נוטה בבירור לטובתם. אם יתברר שהמצלמות הוצבו כדין, מה שלא נראה כמסקנה סבירה כעת, מתן הסעד הזמני לא יפגע במשיבים במידה שעולה על הנדרש שכן, באפשרותם לשמור ברשותם את המצלמות ובעת הצורך להתקינם שוב. בכך, לא ייגרם למשיבים נזק או חסרון כיס. מנגד, ככל שיתברר שהמצלמות הותקנו בניגוד לחוק וללא כל אישור ו\או הסכמה של דיירי הבניין, תוך פגיעה בפרטיותם של כל באי הבניין לרבות, דייריו, הרי שהימנעות ממתן הסעדים הזמניים תגרום לנזקים קשים ולפגיעה יומיומית.
  3. יצויין כבדרך אגב כי המבקשים מודעים לכך שההליך בתיק דנן החל לפני מספר חודשים,  אולם המבקשים גילו לפני כחודש בלבד אודות טווח הצילום הרחב והפוגע עקב הצבתן והתקנתן של מצלמות נוספות ברחבי הבניין, וכל זאת, מבלי להזיז את המצלמות שכבר היו מוצבות בבניין, בדרך שהורה בית המשפט השלום ביום 10.02.14. המבקשים סבורים היו שהמשיבים יפעלו בהתאם לפסק הדין שניתן לגביהם בכל הנוגע למצלמה ויפיקו את הלקחים המתאימים בנוגע להצבת מצלמות בתוך השטח המשותף של הבניין- אולם, למרבה הצער, המשיבים לא נהגו כאמור. במקום להסיר את המצלמות המשקיפות אל לובי הבניין ולכבד את המרחב הפרטי של דיירי הבניין, המשיבים "ראו לנכון" להוסיף עוד מצלמות מעקב בבניין. משכך אין מנוס מהגשת בקשה זו.
  4. למען הזהירות בלבד, יטענו המבקשים כי נוכח הפגיעה העצומה בפרטיותם של המבקשים ושל כל דיירי הבניין, כמו גם נוכח הסכנה הבלתי סבירה הנשקפת להם עקב התנהלותם של המשיבים, יטענו המבקשים כי אין לייחס חשיבות גדולה למועד שבו מוגשת בקשה זו.
  5. ראוי לצטט בהקשר זה את דבריה של השו' ד"ר מיכל אגמון גונן בה"פ (ת"א) איירין רוס גרנות נ' עו"ד דוד קרוכמן (פורסם בנבו, 07.04.13):
"חרף האמור, השתהו המבקשים בהגשת הבקשה ובפרק הזמן האמור לטענת המשיבים אף קבעו עובדות בשטח... עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות העניין אין לדחות את הבקשה אך מפאת השיהוי שדבק בהגשתה, שכן המבקשים הוכיחו סיכויי תביעה גבוהים והבקשה מעלה סוגיה עקרונית ראויה לדיון. באיזון בין זכויות הצדדים, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה לסעד זמני.."
  1. יודגש כי ככל שהימים עוברים, כך המבקשים ושוהי הבניין מצולמים יותר ובכך הפגיעה בהם נעשית רחבה ועוצמתית יותר.  
  2. לאור כל האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת לשים סוף לעוול קשה, לנזקים עצומים המתמשכים בכל עת ועת ולעגמת נפש למבקשים ולקבל את בקשות המבקשים,  ולקבוע כי על המשיבים להסיר 6 מצלמות שהותקנו ע"י המשיבים ו\או מי מהם, אשר משקיפים אל לובי הבניין והשטחים המשותפים של דיירי הבניין.
  3. כמו כן, יתבקש בית המשפט לחייב את המשיבים לפנות ולסלק כל חפץ שהוצב על ידם בשטחי הרכוש המשותף בבניין, ובכלל זה כל חפץ שהונח בשטח שמול מקלט החירום במרתף הבניין.
  4. כמו כן, יתבקש בית המשפט הנכבד להשית על המשיבים הוצאות שתשקפנה את התנהלותם הפסולה ושכ"ט עו"ד בגין הגשת בקשה זו.
  5. תצהיר המבקש 1 והתחייבות עצמית מצורפים לבקשה זו.
  6. מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה זו.
  7.  
ציון בהלול, עו"ד
ב"כ המבקשים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
+ שלח משוב
לייבסיטי - בניית אתרים